דלג לתוכן העמוד (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2) דלג לתפריט (מקש קיצור 3) דלג לדף הבית (מקש קיצור 4)

המדריך השלם לתורת הסופר פודס

תמונה גרסת הדפסה

מי המציא את הביטוי ולמה (כנראה שהאמריקנים) אילו פירות וירקות נחשבים למזון-על (מלא, ולא רק כרוב קייל) ולמה אנחנו, הישראלים, לא באמת צריכים להשתגע כדי לאכול בריא

טעמתם כבר כרוב קייל? נכון שהטעם לא משהו? כרוב קייל נכנס לחיינו בסערה לפני מספר שנים, לאחר שקיבל מעמד של סופר פוד, כלומר מזון על, בארצות הברית. בתחילה רק יחידי סגולה הצליחו למצוא אותו בחוות לגידולים אורגניים, אולם בהדרגה, כמו כל כוכב עולה, התחלנו לראות אותו בכל פינה. כדי להסוות את טעמו, ניסו מיטב בשלני ובלוגרי ארצנו לשלב אותו בתבשילים נחמדים, לא בהצלחה יתרה, יש לומר.

כן, יש אנשים שמוכנים לאכול דברים לא מאד טעימים בשביל הבריאות. זוהי טעות ומיד נסביר: ישנם הרבה מאד סוגים של מזונות בריאות, מזונות על, או סופר פודס בשמם הלועזי, ומתברר שלצד האופנתיים שבהם, יש לא מעט פירות וירקות שאנחנו, הישראלים, ממילא אוהבים לשלב בתפריט שלנו.

בעצם, מה זה בכלל סופר פודס?

מדובר בקבוצה הולכת וגדלה של סוגי מזון שנחשבים לעשירים מאד מבחינה תזונתית כי הם מכילים כמויות משמעותיות של כל מיני ויטמינים, מינרלים, נוגדי חמצון ופיטו-כימיקלים. השימוש בביטוי סופר פוד נוצר בתעשיית המזון בתחילת שנות ה-2000, כנראה בארצות הברית. וזה לא מפתיע, בהתחשב בכך שמדובר באומה השמנה ביותר בעולם ובעלת התזונה הגרועה בעולם, על אף השפע התזונתי שיש בה. או אולי בגללו.

כיום ברור שהמונח סופר-פוד הוא למעשה גימיק שיווקי, שאין מאחוריו שום אמת מדעית מוכחת. סביר להניח שהביטוי הפך פופולרי, כי ברור שקל לנהות אחרי אופנה והבטחות קסומות על פני שינוי אמיתי של הרגלי התזונה. הרי הרבה יותר קל לדחוף זרעי צ'יה לקערת דגני בוקר רוויית סוכר, מאשר לאכול סלט ולחם מקמח מלא.

ואולי כל התעשייה הזו נוצרה מתוך ניסיון לדחוף לנו לצלחת כל מיני מזונות לא מאד טעימים שאחרת לא היינו טורחים אפילו לנסות. כרוב קייל, כבר אמרנו, אבל מה עם קינואה, למשל?

בנוסף, חלקם של מזונות העל האלה כל כך אקזוטיים ויקרים, כמו גוג'י ברי או אסאי, שעדיף, בשם הבריאות כמובן, להשקיע בחופשה בקריביים.

אז מה, שנפסיק לאכול מזון בריאות?

חס וחלילה, נהפוך הוא: כדאי להכניס מה שיותר מזונות בריאים לתפריט המשפחתי, רק לזכור שבריא יכול להיות גם מאד מאד טעים, ושלא חייבים לקחת משכנתא לשם כך. כי יש לנו שפע של ירקות ופירות שאנחנו מגדלים בעצמנו, ושהם לא פחות טובים מגרגרים אקזוטיים שגדלים על מורדות ההימליה ונקטפים עם שחר רוויים בטללים.

ומה כדאי לאכול? הנה הרשימה:

רימון:

יש לו טעם נפלא, אפשר לאכול ממנו נטורל, לסחוט את המיץ או לשלב את הגרגרים בסלט, ולא חייבים רק בראש השנה. יש בו הרבה מאד נוגדי חמצון ששומרים על הבריאות בכלל, ועל בריאות הלב וכלי הדם בפרט. במחקר שנעשה בישראל, על ידי פרופ' מיכאל אבירם, נמצא כי אכילת רימון ושתיית המיץ יעילים למניעת טרשת עורקים – זו המחלה שגורמת להתקפי לב ולשבץ מוחי.

סלק:

ממנו אנחנו אוהבים לכרסם בפסח, אבל שווה להמשיך באכילתו גם אחרי החג. מעבר ליופי שיש בצבעו האדום, מתברר כי חומרי הצבע הללו הם נוגדי חמצון מעולים. מעבר לזה: סלק עשיר בסידן, מגנזיום, וכולין, שהוא אחד מויטמיני B.

אבוקדו:

נחשב מבחינה תזונתית כשומן, יכול להיות תחליף מצוין ובריא יותר למרגרינה או לחמאה, בדיוק כמו טחינה. כמו שמן זית ואגוזי מלך, אבוקדו מכיל שומן חד בלתי רווי, שמסייע להגן על מערכת הלב וכלי הדם והדבר אף הוכח במחקרים רפואיים.

קיווי:

עולה חדש-ישן מניו זילנד שהשתקע בגליל העליון וברמת הגולן. בקיווי, אם לא ידעתם, יש כמויות גדולות מאוד של ויטמין C – פי שניים לעומת פירות הדר! יש בו גם אנזימים שמסייעים לעיכול.

כרוב ירוק:

באופן די מוזר הירק המקסים הזה לא נכנס לשום רשימה, לא זכה בשום תחרות וזה מאד חבל. כי יש בו כמויות אדירות של ויטמין C, של סיבים תזונתיים, המון סידן, וגם תרכובות גופרית שמסייעות להפחית את הסיכון לסרטן.

תפוז:

כאילו מובן מאליו שתפוז הוא אחד הפירות הכי שווים שיש. ובכל זאת, אם לא ידעתם, יש בו הרבה מאוד ערכים תזונתיים מלבד ויטמין C שבו הוא מפורסם, כמו סידן, סיבים תזונתיים, חומצה פולית ועוד.

התוכן מעלה אינו בגדר המלצה רפואית, עצה או חוות דעת ואינו מהווה תחליף כזה או אחר להתייעצות מקצועית. בכל עניין רפואי או חשד לעניין רפואי יש לפנות לאנשים המוסמכים לכך, ואין להסתמך על האתר ועל המידע המצוי בו.

אולי יעניין אותך גם

לא כדאי לפספס