התמודדות עם פחד במה | ינאי פרישר גוטמן | we live green - מגזין שופרסל
דלג לתוכן העמוד (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2) דלג לתפריט (מקש קיצור 3) דלג לדף הבית (מקש קיצור 4)

חזרה לשגרה: לכבוש את הפחד

תמונה גרסת הדפסה

התמודדות עם פחד קהל

.

אני מאוד אוהב ומחובר למשפחה המדהימה שלי, וגם גאה בהורים שלי על הדרך שעשו אחרי שעלו לארץ מאורוגוואי.

אולי ידעתם, או לא, את הפרט הזה עליי, אבל אני דור ראשון בארץ ודובר ספרדית מהבית. המקום הראשון בו התיישבו הוריי בארץ היה קיבוץ ניר-יצחק, מקום בו ביליתי את תקופת הילדות והנעורים.

אחרי זמן משפחתי בחגים, יצא לי לחשוב על הדרך שעברתי מהילדות, על ילדותי בקיבוץ כילד ביישן, רגיש, שמרגיש דחוי ושונה מהסביבה הקיבוצית עד לאדם שאני היום, איש מקצוע מצליח, אבא ואיש ששלם עם הנוכחות שלו ובטוח ביכולותיו המקצועיות והאישיות.

התחלתי לחשוב על האתגר האישי שלקחתי על עצמי ולנסות להבין מאין נובע פחד הקהל. ככל שהעמקתי בכך היה ברור לי שהכל התחיל בקיבוץ. אני נולדתי לקיבוץ עם לינה משותפת, כלומר שכבר מבית החולים, התינוק נוחת היישר לתינוקייה, שם כל בני השכבה ישנים יחד וכך זה ממשיך עד כיתה ב'-ג'. הילדים שאתה הולך איתם לבית ספר, הם אותם ילדים שאתה מבלה איתם את כל זמנך וגם הולך לישון איתם בלילה. עם ההורים והאחים מבלים למעשה רק שעתיים ביום. ההורים שלי נחשבו שוברי מוסכמות בכך שהתעקשו לקחת אותנו לישון בבית בסופי השבוע, זה פשוט לא התיישר עם המדיניות בקיבוץ.

וגם אני לא התיישרתי עם המדיניות, לא הייתי כמו כולם ולא הרגשתי נוח חברתית. העדפתי לבלות את זמני בטבע במקום עם נערים מהקיבוץ ותמיד הרגשתי בולט, כילד שכדורגל לא מעניין אותו ותחומי העניין שלו לא תואמים לחברים מסביבו.

כשהייתי בן 16 וההורים שלי החליטו לעבור לנתניה, כל כך פחדתי מהשינוי והתנגדתי לו. לא יכולתי לתאר לעצמי שדווקא בעיר פתאום אפרח. אנשים התעניינו בי, החמיאו לי והרגשתי שיש לי מקום בעולם.

ועדיין, גם שנים אחרי שסוכן דוגמנות פנה אליי במסעדה בה בירמנתי, הציע לי לעבוד והחתים אותי יום אחרי על קמפיין בגדי ים, הצעה שהובילה לקריירה של מספר שנים בדוגמנות, עדיין הייתי חסר בטחון. הייתי צריך לעבוד על עצמי, גם דרך טיפול, כדי לחזק את הבטחון שלי, עד למצב שאני בו היום שאני כבר מעביר סדנאות מקצועיות מצומצמות ובדרכי לכבוש את האתגר של הרצאה מול קהל רחב.

לאורך כל החיים, אני מוצא את עצמי במצבי קיצון שמכריחים אותי לשרוד, לדחוף קדימה ולהתחזק. הפעם אני זה שבחרתי להילחם עם פחד משמעותי אותו אכבוש השנה. מקווה שתמשיכו ללוות אותי בדרך (:

עוד

לא כדאי לפספס